A flash of bright light this past shabbat with an understanding of a difficult piece in the Moreh Nevuchim.
For over twenty-five years, I have been studying the Moreh Nevuchim of the Rambam, but the first chapter eluded me, specifically the meaning of "Tzelem" and "demuseinu" in relation to the pasuk in Genesis that compares Man to God.
However, during this past Shabbat, it was as if lightning struck the entire room, allowing me to finally grasp the Rambam's meaning in a way that I have not seen discussed before. I will present the pasuk and my explanation of the Rambam which will pasted at the end of this post.
א,כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.
"And God said: 'Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth."
The obvious difficulty with this pasuk is the comparison of man to God using the words "image" and "likeness". The Rambam explains that the corporeality of God is impossible as that would contradict the true unity of God(which he will discuss throughout the Moreh). If that's the case, then how do we explain the torah using physical terms to compare God to man?
The way I understand the Rambams explanation, is that the term "tzelem" defines the natural form that gives reality to a thing. For example idols are called tzelemim, not because of the shape or figure of the idol but because of what the idol represents. People don't believe that the idol has power but instead the force or god that the idol represents is what they are beseeching or praying to. This would then separate the idol from say statue of George Washington on a horse.
When describing the creation of man, the word "tzelem" is used because of what makes us really who we are and at the same time, this characteristic makes us different than all other creation. The ability to think abstractly or rationally is what makes us unique from all other living creatures.
This uniqueness is why we were created on a separate day. In the same way that this ability makes us completely different than all of creation, God too is different than and cant be compared to anything of creation. In other words, the concept that we can't be compared to anything else in creation because of our rational thinking, so too, God cannot be compared to his creation. That's why the words נעשה אדם בצלמנו
(Let us make man in our image) is used. Both God and man are unique in creation and cannot be compared to anything in creation because of our attributes of what defines man and what defines God.
The next description in the pasuk continues this theme with one additional step. Just like rational thinking has no physical characteristics, as it is not something that can be touched, felt or linked to any appendages of the human body; so too with describing God, there is nothing physical than can be attributed to God. That is the meaning of כִּדְמוּתֵנוּ(after our likeness). Both man's rational thinking and God have no physical attributes.
In essence, the Rambam is teaching us a beautiful chiddush on this pasuk that seemingly describes the creation of "man". The pasuk in reality, is not actually describing man but instead describing the torahs definition of God.
Isn't it then very apropos that the Rambam in beginning his philosophical book that discusses judaism's understanding of God, that he begin his discussion with these very first pasukim that discusses the creation of man and in reality, the definition of God.
One last idea when we pray three times daily and say in the third beracha of the amidah
אַתָּה קָדוֹש וְשִׁמְךָ קָדוֹש, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה
You are holy(separate from anything that exists), your name is holy (separate from anything that exists) and the holy ones(the jewish people/man) praise you daily. In this blessing both God and Man/Jewish people are holy/separate because of our uniqueness from the creation
מורה נבוכים א:א
׳צלם׳ ו׳דמות׳. כבר חשבו בני אדם כי ׳צלם׳ בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו; והביא זה אל הגשמה גמורה לאומרו ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ – וחשבו שהאלוה על צורת אדם – רצוני לומר: תמונתו ותארו – והתחיבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוה נעדר אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר – זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחק האלוה.
אמנם מה שצריך שיאמר בהרחקת הגשמות והעמיד האחדות האמיתית – אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות – הנה תדע המופת על כל זה המאמר אבל הערתנו הנה בזה הפרק היא – לבאר ענין ׳צלם׳ ו׳דמות׳.
ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון – אשר היא תמונת הדבר ותארו – שמה המיוחד בה בלשון העברי ׳תאר׳ – אמר ״יפה תואר ויפה מראה״, ״מה תארו?״, ״כתואר בני המלך״ ונאמר בצורה המלאכית ״יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו״ – וזהו שם שלא יפול על האלוה ית׳ כלל – חלילה וחס.
אמנם ׳צלם׳ הוא נופל על הצורה הטבעית – רצוני לומר: על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמיתתו מאשר הוא הנמצא ההוא – אשר הענין ההוא באדם הוא – אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו ״בצלם אלהים ברא אותו״
ולכן נאמר: ״צלמם תבזה״ – כי ה׳בזיון׳ דבק בנפש אשר היא הצורה המינית לא בתמונת האברים ותארם. – וכן אומר כי הסיבה בקריאת הצלמים ׳צלמים׳ – היות המבוקש מהם ענינם הנחשב, לא תמונתם ותארם; וכן אומר ב״צלמי טחוריהם״ כי היה הנרצה מהם – ענין דחות הזק ה׳טחורים׳ לא תואר ה׳טחורים׳. ואם אי אפשר מבלתי היות ׳צלמי טחוריהם׳ ו׳צלמים׳ נקראים כן מפני התמונה והתואר יהיה, אם כן, ׳צלם׳ – שם משתתף או מסופק יאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכית ועל כיוצא בה מתמונות הגשמים הטבעיים ותאריהם.
ויהיה הנרצה באמרו: ׳נעשה אדם בצלמנו׳ – הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתואר. הנה כבר בארנו לך ההפרש בין ׳צלם׳ ו׳תואר׳ ובארנו ענין ׳צלם׳.
אמנם ׳דמות׳ הוא שם מן ׳דמה׳ והוא כן דמיון בענין כאמרו: ״דמיתי לקאת מדבר״ – לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה; וכן: ״כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו״ – דמיון בענין היופי; ״חמת למו כדמות חמת נחש״, ״דמיונו כאריה יכסוף לטרוף״ – כלם דמיון בענין לא בתמונה ובתואר. וכן נאמר: ״דמות כסא״, ״דמות הכסא״ – דמיון בענין ההתנשאות והרוממות לא בריבועו ועביו ואריכות רגליו כמו שיחשבו העניים; וכן: ״דמות החיות״
וכאשר יוחד האדם בענין שהוא זר בו מאוד מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח – והוא ההשגה השכלית – אשר לא ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל – דימה אותה בהשגת האלוה אשר אינה בכלי (ואם אינו דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחלה). ונאמר באדם מפני זה הענין – רצוני לומר: מפני השכל האלהי המדובק בו – שהוא ב׳צלם אלהים ובדמותו׳ – לא שהאלוה ית׳ גוף שיהיה בעל תמונה.
.
